כמי שעבד כמתכנן לא מעט שנים, אני מתחבר מאד לתחושת שביעות הרצון והסיפוק של המהנדס כאשר על המסך קובץ תלת ממדי לתפארת ועל השולחן דגם עובד. ואם גם עמדנו בזמן ובתקציב... הכל מוכן ליציאה לתבניות.
מנהל הפרויקט יכוון להתחיל ייצור, השוק מחכה, יש מחירי יעד, וקיבלנו, אולי, הצעת מחיר ראשונית לתבניות. אבל, האם אנחנו באמת מוכנים?
ניהול פרויקט, הרכש והתפעול של תבניות וחלקים מוזרקים אינו כשל חלקים ושירותים "מהמדף". מדובר על תהליך דינמי ואינטראקטיבי עם ספק תבנית ומפעל הזרקה, שדורש ידע בסיסי, לפחות, בטכנולוגיה של תבניות והזרקה.
בשלב תכנון שרשרת האספקה, האם הגדרנו נכון את מי שאנחנו ומה מטרותינו והאם הבחירה שלנו תואמת זאת? האם אנחנו מודעים לכל האפשרויות שקיימות? האם שאלנו את כל השאלות שצריך לגבי היצרנים הנבחרים? האם בחנו את הסיכונים מול היתרונות של ארץ ייצור תבניות? האם שקלנו האם עדיין נכון לספק חלקים מחו"ל? האם אנחנו יודעים לבחון את היתרונות של הייצור בישראל?
בשלב הצעות המחיר, האם שלחנו הצעות מחיר עם מפרט מוגדר או שאנחנו סומכים על שיקול דעתו של כל ספק להציע לנו מה שהוא חושב שנכון? האם הגדרנו את כל הדרישות שלנו? האם קראנו את כל האותיות הקטנות בהצעות המחיר והבנו את מה שלא כתוב בהצעה? האם המחיר שקיבלנו באמת מכסה את כל העלויות הצפויות לנו? האם אנחנו יודעים להעריך את הלו"ז בפועל? האם כל ההצעות שקיבלנו מציעות את אותו דבר? האם החוזה שלנו מול היצרן מכסה אותנו?
חשוב להבין שהתבנית היא הוצאה גדולה והיא נבנית עבור מוצר אחד וקושרת אותך לספק מסוים לאורך זמן. התקשרות עם מפעל הזרקה היא התקשרות ארוכת טווח. אני יוצא מתוך נקודת הנחה שהיצרנים שנבחנו הם בעלי יכולת, אבל האם הם המתאימים?
לא תמיד אני יודע או מודע לכל מטרות החברה שלך, אבל אני מתחייב לשאול את השאלות שצריך ולתת את האפשרויות לבחירה. העבודה שלי מול הספקים היא איתך ומטעמך והיא כוללת: